בגינה הציבורית, בזמן שהילדים מתנדנדים
היינו שתינו שם, על ספסל עץ חורק קצת, עם קפה בכוס חד-פעמית ביד. הילדים התרוצצו מסביב, מתגלשים וצוחקים, ואנחנו דיברנו בשקט, כמעט מתביישות שמישהו ישמע.
“אני לא יודעת מאיפה להתחיל,” אמרה דנה, מבטה נעוץ בקרקע. “הכול מתפרק לי מול העיניים, ואני לא רק חושבת על הלב שלי… אני גם חושבת על הכסף. כמה בכלל עולה לעבור את זה? אני מרגישה שאני טובעת.”
נשמתי עמוק, העפתי מבט בילדים כדי לוודא שהם בסדר, והנחתי יד חמה על הכתף שלה. “מבינה אותך כל כך. גם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזו, וזה לא רק מספר. זה הרבה יותר מזה. זה כולל כסף, אבל גם אנרגיות, זמן, כוח נפשי. ועדיין – יש דרכים לעשות את זה בלי לקרוס.”
כשהכסף הופך להיות פחד גדול
היא הסתכלה עליי במבט שמבקש החזקה. “אבל תכלס, כמה זה יכול לעלות? שמעתי על כאלה ששילמו עשרות אלפים, ואני לא ישנה בלילות.”
חייכתי אליה בעדינות. “זה באמת יכול להיות ככה. יש כאלה שההליך שלהם נגרר לבית משפט, וכל דיון מוסיף עוד אלפי שקלים. עורכי דין, אגרות, חוות דעת מומחים – זה מצטבר מהר. אבל זה לא תמיד חייב להגיע לסכומים האלה. יש גם מסלולים אחרים.”
היא הזיזה קווצת שיער מהפנים, עיניה מבריקות. “את מתכוונת לגישור?”
“כן,” עניתי, “בדיוק. אני זוכרת שכשאני ובעלי לשעבר התחלנו לדבר על פרידה, פחדתי שזה יהפוך למלחמה שתעלה הון. ואז חברה הציעה לבדוק גישור. זה לא קסם, זה לא פתרון לכל זוג, אבל לנו זה חסך הרבה. שילמנו סכום מסודר, ידענו מראש כמה זה, וזה היה בערך שליש ממה שהיו מבקשים עורכי דין בשני צדדים.”
היא נאנחה. “הלוואי שזה יעבוד גם אצלנו.”
מעבר לחשבון הבנק – המחיר הרגשי
בסופו של דבר, יש כל כך הרבה אלמנטים שנכנסים בתמונה, כמו למשל מה קורה כשילד לא רוצה לעבור בין הורים או כל דבר רגשי אחר, לכן רציתי לתת לה להבין שהכסף זה לא הכול. “תראי,” אמרתי, “היו רגעים שבהם אמרתי לעצמי – הייתי משלמת כפול רק שזה ייגמר מהר. לפעמים דווקא הנפשי עולה יותר מהכספי. כי כל חודש של מריבות, של הליכים משפטיים, זה שוחק אותך, שוחק את הילדים. אז צריך לחשוב לא רק על הסכום שנשלם לעורך דין, אלא גם על איזה דרך תעלה לנו פחות בריאות.”
היא הרימה את הראש, העיניים שלה כבר לא היו כבויות לגמרי. “את בעצם אומרת שהעלות היא לא רק בכסף, אלא גם בזמן, בשקט הנפשי.”
“בדיוק,” חייכתי. “וזה טיפ שלמדתי בדרך הקשה – לפני שחותמים על משהו, תחשבו גם על מה זה עושה לנשמה שלכם, לא רק לארנק.”
איך מתמודדים עם חוסר ודאות
היא לקחה לגימה מהקפה, ואז שאלה בשקט: “אבל איך אפשר בכלל לדעת מראש כמה זה יעלה? הרי כל זוג שונה.”
“נכון,” אמרתי. “אבל כן אפשר לעשות כמה צעדים שמקטינים את חוסר הוודאות. למשל, לשאול מראש כל עורך דין גירושין בנס ציונה (או בכל אזור אחר) מה שיטת התשלום – לפי שעות או מחיר קבוע. זה נשמע טכני, אבל זה משנה הכול. אני זוכרת שאצל אחד רציתי להתקדם, ואז גיליתי שהוא לוקח שעתית, ובכל פגישה קפצו לי אלפי שקלים שלא צפיתי. בסוף עברתי לעו”ד עם מחירון ברור, וזה הרגיע אותי. ידעתי פחות או יותר למה אני נכנסת.”
היא שתקה, הסתכלה על הבן שלה שרץ במגלשה, ואז חייכה חיוך עייף. “את יודעת, אפילו זה – לדעת מה שואלים – זה כבר חוסך פחד.”
“בדיוק,” אמרתי. “ולא רק לשאול על הכסף. גם לשאול על זמינות, על כמה זמן הם חושבים שההליך ייקח. ככה אפשר להבין איפה עומדים.”
לא חייבים להיות לבד
שתיקה רכה נמשכה בינינו, ורק הצחוק של הילדים מילא את האוויר. ואז היא לחשה: “אני מפחדת להיות לבד בכל זה, וזה עוד בכלל שדיברנו על ההסכם ממון המחייב שאני חתומה עליו.”
הרגשתי דמעה בורחת לי בזווית העין. “מבינה אותך. גם אני פחדתי. וזה אולי הטיפ הכי חשוב – לא להישאר לבד. לקחת ליווי רגשי, אפילו חברה קרובה או יועצת, משהו שייתן כוח. כי בסוף, גם אם אנחנו מדברות על כסף, האמת היא שהחוזק שלנו מבפנים הוא זה שמחזיק אותנו. אני שילבתי כמה שיחות עם מטפלת רגשית אונליין במקביל לגישור, וזה היה מה שהחזיק אותי שפויה.”
היא הניחה את ידה על ידי, לוחצת בעדינות. “תודה ששיתפת אותי. זה מרגיש פחות מפחיד כששומעים ממישהי שעברה את זה.”
סיכום עם נשימה עמוקה
הילדים חזרו אלינו, מתנשפים מהמשחק, מבקשים מים. שתינו שתקנו, אבל השתיקה כבר לא הייתה כבדה. היא הייתה מלאה בהבנה, באחווה. דנה נראתה קצת אחרת – לא רגועה לגמרי, אבל עם ניצוץ קטן של שליטה מחודשת.
היא חייכה חיוך עדין. “אז בעצם אין תשובה אחת ברורה לשאלה כמה זה עולה.”
“נכון,” אמרתי, “אבל יש דרך לבחור מסלול שמתאים לנו – כזה שלא רק מסתכל על הכסף, אלא גם על הדרך, על הלב, על הילדים. וכשבוחרים נכון, גם אם זה לא קל, זה אפשרי.”
היא הנהנה, ויחד שתינו נשמנו עמוק. אולי לפעמים, כשמבינים שלא חייבים לעשות את המסע הזה לבד, פתאום הכול נראה קצת יותר אפשרי.